יום רביעי, 15 בינואר 2025
האור מגיע
הודעה מאלוהים אבינו לאחות אמפולה בניו בראונפלס, טקסאס, ארה"ב, בתאריך 23 בנובמבר 2024, נאמרה בספרדית ותורגמה על ידי האחות לאנגלית
כתבי, בתי.
- מה עלי לכתוב?
שהמלך בא.
שהמלך שולט בכל הברואים.
שלמלכים יש שליטה על זמן ומרחב.
שרביטו המלכותי הוא הצלב.
כתרו שלו הוא הכאב שהפך לדם.
הדם הקדוש שמטהר ומפרה הכל. הדם שמעטר את ילדיי, המקבלים את החותמת המלכותית ההופכת אותכם לשלי.
כולם שלי. תמיד שלי.
טל הדם שמחבר אתכם אליי.
הקורבן המלכותי שאליו מתאחדים, ודרכו חוזרים אלי, אביכם.
עמי, רוצים להיות כמו האומות האחרות…
[הקטע למעלה נאמר בזמן הדרשה בחג ישוע המלך. הנאום נשאר כך, לא גמור, עד שאלוהים אבינו המשיך ב-19 בדצמבר, וסיים אותו ב-20 בדצמבר. אני לא יודעת למה הייתה השהייה ארוכה כל כך, אבל זה היה כואב ומטריד מאוד.]
[20 בדצמבר 2024]
…דחו את עול מלכותי שלי והעדיפו את עול התבונה שלהם, הגאווה שלהם, האנושיות הנפולה שלהם. והם ממשיכים להעדיף אותו. (1)
[19 בדצמבר 2024]
בואו נמשיך, פלורסיטה.
כשאני מעניק חסד, אני גם מעניק את האמצעים לקבל אותו ולהפוך אותו לפורה ולהגן עליו מלכלוך ומזיקים שאויב מנסה ללא הרף לטנף כל מה ששלי.
אפשר היה לכנות אותו גם “קנאה", כי הכל שלי בזכות אלוהית וצדקה (2) , האויב חומד לעצמו. הוא היצור נטול השובע הנצחי, כי לעולם לא יקבל את מה שהוא חושק בו; צמאונו לעולם לא ייפסק או ירווה. אף פעם לא מרוצה, מה שהיה שלו בזמנו בז לו, וחשק ביותר. ועכשיו אפילו מה שהיה לו פעם – הכל, הכל נלקח ממנו - ואת מה שהוא הצליח להפריד ממני באמצעות שנאה, תחכום ותרמית, גם את זה יילקח ממנו.
מכיוון שחשק להיות הכול, הוא הפך ל-כלום הנורא ביותר.
ילדיי, היזהרו.
לוציפר היה המלאך הכי חכם שלי – הגבוה ביותר, זה עם סמכות ויופי במראה נחות רק לשלי. ובכל זאת, תראו מה הפך ממנו. איך הוא נפל. [תראו] את הנזק והאימה שהוא גרם ללב של אלוהים שלך על ידי פציעת יציריי.
חשבו, ילדים.
היזהרו.
מי קם באותה שעה להגנת אלוהים שלך?
מיכאל, המלאך הראשי האהוב ביותר שלי.
נחות מלוקספר בכל דבר למעט בשניים – ענוותו ואהבתו. וזו הסיבה שהוא ניצח, ומנצח וינצח, וזו הסיבה שהצבתי אותו בפיקוד על כל צבאותיי השמימיים וכשומר על סודי.
מיכאל הגדול הקטן שלי – קריאתו הפכה לשמו, וקריאתו תהדהד לנצח נצחים: “מי כמו אל?”
הצעקה הזו, ילדים, תהדהד שוב בכל הבריאה, כפי שהדהדה ברעם בשעה בה לוקספר-שטן קרע את בריאתי בגאוותו והושלך לגיהנום.
מי כמו אל?
מי כמו אלוהיכם, העולה למען בניו?
גאווה הדביקה הכל, ילדים, מזרימה את ארסה בתודעתם ובלבבותיהם של בניי, מפרידה אותם יותר ויותר מאמיתתי.
גאווה מעכירה על מבטם של בניי, והופכת אותו ללא יכולת להכירוני, ולא עוד רואים אותי בבירור, מבטם פונה כלפי פנים, ורואה את עצמם כאלוהים או כשדים. אך לא מסוגלים לראות את עצמם כפי שהם: בניי.
הפנו שוב את מבטכם אליי. בכל רגע. בכל שנייה. אל תחדלו להביט בי, ילדים.
אם תניחו את מבטכם בחוזקה עליי, אז לא משנה מה יקרה, כל אשר אאפשר, לעולם לא תופרדו ממני; תצעדו באורי ובאמיתתי, גם אם אינכם יכולים לראות דבר. האמונה שלכם עושה את מה שהעיניים והתודעה שלכם אינם מסוגלים לעשות.
האם אתה רואה כמה גדולה וכמה הכרחית היא האמונה? ומדוע אני מתעקש כל כך עליה? ומדוע אני מעצב אותך בתוך ניסיונות רבים, הקרבות וייסורים כה רבים, בדידות רבה, חושך והמתנה, כדי שהאמונה הזוהרת תתבסס, תשרוש ותיצמד לעומק היותך?
האמונה FAITH, המביאה איתה ענווה, הציות למה שאני מבקש, הפריחה והזיכוך של אחבה. הגבורה למלא את תכניותיי. הויתור לאפשר לי לעשות ולפעול בכם ומדרככם.
[20 בדצמבר 2024]
זה מה שאני צריך מכם מעל לכל – מכל אחד ואחת מכם, כי כל אחד מכם הכרחי לי – האמונה שלכם.
זו הקורבן שאני מבקש מכם, שכן בו טמונים כל הקורבנות האחרים שהנם חלק ממסעך על פני האדמה.
האם אתה רואה מדוע, בעת הזו של בלבול כה גדול – הבלבול העילאי, הבגידה העליונה – אתם זקוקים לאמונה INDOMITABLE FAITH זו?
השתוקקו לאמונה FAITH זו, ילדים, ואני אגרום לה לגדול ולהשריש שורשים.
היו כמו הצמחים המועילים שכאשר הם משרישים באדמה סלעית וקשה מרככים אותה בשורשיהם, ומאפשרים למים של הגשם שלי להיכנס ולרכך אותה ולאפשר ליותר ויותר זרעים לגדול.
האמונה FAITH, שהיא מאמינה בי, אלוהיכם, המלך שלכם, אביכם.
להאמין לי כשמדבר אלייך; להאמין בדברי; להאמין שאמלא את הבטחותיי גם אם נראה כאילו אני מתעכב. להאמין באהבתי, למרות שאתם רואים כל כך הרבה שנאה, סבל, חושך וחילול קודש.
להאמין שאני מקשיב לך, שלאני אוהב אותך, שאני שומר עליך בכל רגע נתון, גם אם את לא מרגישה דבר.
זו האמונה שנמשכת, שעומדת בכל דבר, שמשיגה הכל.
זה האיחוד שלך איתי.
ילדים שלי, אני יודע במה אתם מתמודדים; אני יודע כמה אתם משתוקקים לראות אותי [חיוך עדין]; אני יודע את הכאב והזעם שאתם מרגישים בגלל שאני מאפשר כל כך הרבה עלבונות לשמי, כל כך הרבה התעללות בכנסייתי – בישוע שלי.
אני רואה את עומק הכאב שלך, ילדים שלי. זה מרגש אותי.
והתשובה שלי מגיעה במהירות. לא אשאיר אותך בערפל של הבלבול השולט. אני אשלח את האור שלי. המילים שלי הן קרן מאור זוהר זה שיורד בקרוב במלואו כדי להאיר אפילו את הפינה הרחוקה ביותר.
ילדים, אל תפחדו. אני אמלא את מה שהבטחתי לכם. אתה חושב, "עוד הבטחה שלא מומלצת, עוד שנה שעברה בלי הפעולה שלו".
אבל אתם לא רואים מה שאני רואה – החסדים האינספור שירדו להרבה לבבות קשים, מרככים אותם, ומאפשרים להם לפנות אליי, כדי שהזרע של האמונה ינבט ויתחיל לצמוח.
החסדים הללו, ילדים, שיורדים כמו טל, השגתם בכאבכם המאוחד לקורבן ישוע שלי; השגתם באמונתכם ובסיבולת שלכם, שנבחנה שוב ושוב במהלך ההמתנה הארוכה הזו; השגתם במבטים מלאי אהבה ואמון.
תנוח בשלום, ילדים.
אין דבר ממה שאתם חיים בו לשווא.
תנוח בשלום.
אני פועל כל הזמן. והפעולה שלי היא תמיד לטובתך. אל תשכחו את זה.
אמרתי לך שזה הזמן של החלטה, בו אני מבקש שהילדים שלי – מקבלים את האור שאני נותן עכשיו – יאזינו לקולי, [ו]יבדילו אותו מקול הרועה השקר (3) [ו]מהזאבים בבגדי צאן. ובהצמדת מבטם ביציבות אליי, תנו לי להדריך אותם לאורך דרכי [שהיא] עכשיו מכוסה בערפל של בלבול ותוצאות כל החטאים והעלבונות שהלב שלי קיבל, שסמאו והחרישו את אוזני ילדי.
זה הזמן של החלטה לבני הכמרים ולבישופים שלי, להגן על האמת שלי וכבוד שמי, להגן על קדושת ביתי, המקדש שלי, כס הברזל שלי.
השעה מתקרבת לסיומה. בחרו, בני.
אי אפשר לשרת שני אדונים.
ואתה, עדרי הקטן שלי, אל תיראו. לעולם לא אעזוב אתכם בלי רועה, כי הרועה האלוהי אף פעם לא נוטש את צאנו, גם אם שאר הרועים עושים זאת.
ילדים, אל תסבכו את עצמכם בהרבה הסברים המובילים רק ליותר מצוקה ובלבול.
השוו בין הדברים והמעשים – לא רק אלה הפומביים והברורים, אלא גם אלה הנסתרים יותר ולא מורגשים (4) – של הרועים הכוזבים (5) , של הזאבים הלבושים בבגדי כבשים, עם הדברים הקדושים, הטהורים והפשוטים של ישוע שלי. השוו אותם למעשיו - כולן נאספות לאחת: לעשות הכל שביקשתי ממנו.
הכירו את ההבדל בין חיקוי מתוך אהבה לבין חיקוי מתוך נוחות ושנאה.
בדקו אותם היטב, ילדים, כי גם אם למראית עין הם זהים – דברים ומעשים דומים - מקורותיהם והשפעותיהם שונים לחלוטין.
אפעל ברגע הנחוץ כדי להוציא לאור את הבוגדים, אל תיראו.
אבל אני מלמד אותך, מנחה אותך ונותן לך אור – אתה שאוהב אותי בפשטות ובאמונה - כדי שתוכל לזהות את הטעויות והסכנות ולעזור לי לתת אור לאחיכם.
היו בשלום.
הכל בידי.
הכל.
אל תתייאשו.
האלוהים שלך רואה אותך. האלוהים שלך מבין אותך. האלוהים שלך יודע אותך.
אל תפחדו.
מצוותיי נותנות לך אור.
הבשורה של ישוע שלי נותנת לך אור.
דמו נותן לך אור.
פניו נותנים לך אור.
ליבו נותן לך אור.
העדות של אחיכם לאורך הדורות נותנת לך אור.
דברי, המופצים בעולם בזמן הזה, נותנים לך אור.
ילדים, אל תפחדו. בתוך החושך שבו אתם חיים, אתם מוקפים אור.
האור האינסופי החודר דרך כל המחסומים, כל החושך, כל השנאה והפחד, כל הבגידה וכפירה.
האור היורד מליבי ללבכם, דרך הלב שהתגלם בישוע שלי – ליבו של תינוק קטן; אלוהים במלואו המתכווץ כדי להעניק לך את נשיקתיי, מלאות שלום ותקווה לבטחתי, לרצוני שאתה תהיה איתי לנצח.
קבלו את ישוע שלי. נחמו אותו. אהבו אותו. תקשיבו לו.
באיזו אהבה אני מעניקה אותו לך.
ובאיזו אהבה הוא מעניק לך את האהבה שלי ואוסף לליבו את האהבה שלך כדי לתת אותה לי ולנחם את ליבי.
אתה לא יכול להבין, ילדים, האינסופיות של האהבה שמקיפה אותך.
הישארו באהבה הזאת. מצאו מפלט באהבה הזאת. הניחו את כל תקוותכם באהבה הזאת. השתוקקו אליה עם כל פעימה של הלב ותמצאו אותה כפנינה, אוצר וגמול שלכם.
אל תהססו לזרוק את עצמכם לכבשן של האהבה הזאת, ילדים.
אין דבר שהאהבה שלי לא יכולה לטהר. אין חושך שהיא לא יכולה להאיר. אין צער שהיא לא יכולה לנחם, ולא פצע שהיא לא יכולה לרפא.
בואו, ילדים. ומהמזבח קבלו הכל.
אני מברך אתכם, צבא הנאמן שלי.
אני מברך את משפחותיכם, אשר הפקדتم בי במיוחד, ומבקשים רחמים וסבלנות.
בלילה הקדוש הזה הביאו אותם למזבח יחד עם ליבכם, והניחו אותם באור הקדוש של ישוע שלי.
הניחו את כל "החושך" שלכם לאור האינסופי הזה. הניחו את כל הכאב ופצעיכם. הניחו את כל המבוכה, השאלות, הספקות והחרדות שלכם.
האור מגיע, ילדים.
אל תיראו.
האור המאיר הכל.
אל תפחדו יותר.
הקטנים שלי, חיילים שלי, ילדים קטנים שלי,
אני אוהב אתכם ומברך אתכם +
הישארו באהבה שלי.
אביכם שאוהב אתכם,
אלוהיכם שמברך אתכם,
מלככם שעולה למען עמו.
מה שהובטח יתגשם.
אמן.
הערה: הערות השוליים אינן מכתיבה של אלוהים. הן נוספו על ידי האחות. לפעמים ההערה נועדה לעזור להבהיר לקורא את תחושת המשמעות של מילה או רעיון מסויימים, ולפעמים כדי להעביר טוב יותר את התחושה של הטון של אלוהים או מרים כשדיברו.)
(1) הייתי חייבת לכתוב את החלק הראשון של ההודעה במחברת הקטנה שאני תמיד נושאת בכיסי כי לא היה לי את המחברת הגדולה איתי. כשהאדון החליט להמשיך בהודעה כמה שבועות לאחר מכן, הייתה לי את המחברת הגדולה איתי, והוא אמר לי להשאיר דף ריק לפני תחילת הכתיבה, כדי שאוכל להעתיק לשם את החלק הראשון שנכתב במחברת הקטנה. כשהעתקתי את הביטוי שהושאר לא גמור, הוא כתב את סוף המשפט הזה. מכאן ההבדל בתאריכים, שמובן שהוא מבלבל. יהיה קל יותר לקרוא בהודעה בלי להראות את כל התאריכים וההסברים, אבל רציתי להראות איך למרות הפרעות, השרשור של ההודעה נשאר שלם, ורק האדון יכול לעשות זאת.
(2) הביטוי הזה קשה לתרגום, מכיוון שהוא לא נראה מאוד ברור באנגלית. במקור הספרדי מובן שהוא מתייחס לכל התכונות האלוהיות והתגובה שלנו אליהן – באמצעות הערצה, שבח, אהבה, אמון, צייתנות, הכרת תודה וכו' – ששייכות לו ולא לאף אחד אחר. ושזה מה שהאויב משתוקק לו כל הזמן.
(3) המילה "רועה" מופיעה כאן באות גדולה (מפתיע), מכיוון שהיא מתייחסת לתפקידו של האפיפיור, כדי להבדיל אותו מתפקידיהם של הבישופים והכוהנים.
(4) אנחנו לא יכולים לראות הכל שנאמר ונעשה, אבל אני חושבת שהוא אומר שאנחנו צריכים לבחון לא רק את מה שהם אומרים בצורה הרגילה והציבורית, כמו קהלים, נאומים וכו', אלא גם לשים לב ל: ההחלטות המתקבלות המשפיעות על המבנה כולו של הכנסייה; מי מוצב באיזה תפקיד סמכותי; מי מקודם ומי מורד וכו'. הדברים האלה לעתים קרובות חושפים את הבגידה והכונות האמיתיות הרבה יותר ממילים ציבוריות.
(5) הוא מתייחס לכל הרועים השקריים, בלי קשר לדרגה או לתפקיד שלהם.